בית משפט השלום בתל אביב קבע כי משרד הפנים (רשות האוכלוסין וההגירה) התרשל ויפצה פליט מדרפור בסך 175,000 ₪ ושכ"ט עו"ד, מכיוון ששהה במתקן "חולות" במשך 208 ימים, חרף זכאותו למעמד תושב ארעי.
אבראהים, יליד 1978, פליט מחבל דרפור שבסודן, ברח מהמלחמה מסודן, הגיע לישראל בשנת 2007 והגיש בקשה למקלט מדיני.
ביום 26.12.2007, הורה שר הפנים כי 600 אזרחי סודן מחבל דרפור יוכרו כפליטים ויוענק להם רישיון ישיבה מסוג א/5 – תעודת זהות של תושב ארעי, אשר מלבד הזכות לעבוד, מעניקה גם זכויות סוציאליות להן זכאים אזרחים וכן חופש תנועה מישראל ואליה.
אבראהים, אשר שמע שאנשים מדרפור שנכנסו לישראל באותה תקופה בה נכנס קיבלו תעודות זהות, פנה מספר פעמים למשרד הפנים, לרבות בסמוך להחזקתו במתקן "חולות" אך פניו הושבו ריקם והוא נענה ש"מי שצריך לקבל, יקבל". זאת, על אף שכפי שהתברר בהמשך, שמו ומספר הזיהוי שלו הופיעו בטבלת "אקסל" שנשלחה למשרד הפנים על ידי נציבות האו"ם לפליטים בישראל, יחד עם שאר שמות הזכאים למעמד.
ביום 8.1.2014, הורה משרד הפנים לאבראהים להתייצב במתקן השהייה "חולות" ולא, ייכלא.
ביום 4.9.2014, בעקבות פנייה שביצע משרדנו, בה נתבקש משרד הפנים לבדוק האם שמו של אבראהים מופיע בטבלת האקסל שנשלחה על ידי נציבות האו"ם לפליטים – הודיע משרד הפנים לאבראהים כי הוא זכאי לתעודת זהות והוא משוחרר ממתקן "חולות".
בתביעה אשר נתבררה בבית משפט השלום בתל אביב, נטען כי משרד הפנים התרשל כאשר לא ערך בדיקה פשוטה באשר לזכאותו של אבראהים לתעודת זהות לפני שהורה לו לשהות במתקן חולות ובכך, פגע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויות היסוד של אבראהים.
בהליך התברר כי משרד הפנים כלל לא דיווח לשר הפנים שלא ביצע את הוראתו במלואה, שכן לא העניק מעמד פליט לכל 600 האנשים הזכאים לו, וכי בשלל הזדמנויות שעמדו לרשות משרד הפנים, כגון: מועדי חידוש עיתיים/חודשיים של רישיון ישיבתו של אבראהים בישראל, ראיון "התאמה" שנערך לפני הוצאת הוראת השהייה במתקן "חולות", ראיון הקליטה במתקן "חולות", ראיון המקלט שנערך לאבראהים וכאמור, פניותיו הישירות של אבראהים ללשכת מנהל אוכלוסין, משרד הפנים נמנע מביצוע הבדיקה הנחוצה לבירור זכאותו לתעודת זהות. יצוין כי במועד פנייתו של אבראהים למשרד הפנים באמצעות משרדנו, נותרו בטבלת האקסל כ- 20 שמות בלבד של אנשים שלא קיבלו את מעמד הפליט, בהתאם להחלטת השר.
בפסק דין אשר ניתן ביום 28.2.2019, בית משפט השלום דחה את טענת משרד הפנים כי לא יכול היה לאתר את שמו של אבראהים וכן, את הטענות המקדמיות שהועלו בדבר התיישנות ותקיפה עקיפה של החלטה מנהלית באמצעות תביעה אזרחית:
"משהעניקה הנתבעת מעמד של פליט וזכות לקבלת תושבות לשש מאות פליטים שאת פרטיהם קיבלה מנציבות האו"ם היה עליה לדאוג להזנת פרטיהם ברישומיה ולכל הפחות לוודא שמי שנכנס בשערי מתקן חולות אינו נכלל בהן. משלא עשתה כן הנתבעת, והסתמכה בעניין זה מהחל ועד כלה על נציבות האו"ם מבלי לוודא עמה האם כל הזכאים אכן הופנו ללשכות משרד הפנים וככל שלא – לבדוק את פרטיהם ברישומיה, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי אותם פליטים וביניהם התובע. במצב בו סברה הנתבעת שיצאה ידי חובתה בהעברת האחריות כולה לאיתור אותם פליטים והפנייתם ללשכות משרד הפנים לנציבות האו"ם מבלי שערכה מעקב ווידאה שכל הפליטים הזכאים אכן קיבלו את תעודות הזהות, יכולה הייתה הנתבעת וצריכה הייתה לצפות כי ככל שנותרו פליטים שלא קיבלו תעודות זהות, יתכן מצב בו תישלחנה הוראות שהייה למתקן חולות למי שזכאי למעמד פליט וכי יגרם כתוצאה מכך נזק."
בית המשפט הדגיש את הרלוונטיות של השתייכותו של אבראהים ל"אוכלוסייה מוחלשת", בקובעו:
"יש לזכור בהקשר זה שעסקינן בשש מאות פליטים אשר נאלצו להימלט מארצם והגיעו לארץ זרה, ללא ידיעת השפה וההסדרים המנהלתיים והבירוקטיים הנהוגים בה. פליטים אלה הינם "אוכלוסייה מוחלשת" אשר יש לנהוג בה במשנה זהירות למניעת פגיעה בזכויותיה."
יחד עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובע, לפיהן החזקתו במתקן חולות – לכל הפחות בלילה, אך דה פקטו, גם ביום – עלתה כדי כליאת שווא.
כמו כן, נקבע כי יש מקום לייחס לתובע, אשר חירותו נשללה כאמור לתקופה של 208 ימים – אשם תורם מסוים לגרימת נזקיו והתמשכותם.
כמו כן, נלקחו בחשבון הקשיים של המדינה בהתמודדות עם "תופעת ההסתננות – מאפייני התקופה".